בנק הפועלים בע"מ נ' פרץ

פסק דין

בפני תביעה כספית על סך של 83,772 ₪ ועניינה מימוש ערבות.

העובדות כפי שהוצגו על ידי התובע: בנק הפועלים בע"מ (להלן – הבנק או התובע), העניק ביום 1.6.1995 הלוואה על סך של 234,000 למר מנחם מצגר (להלן – מצגר). באותו יום חתם הנתבע על כתב התחייבות מכוחו ערב כלפי הבנק לחובותיו של מצגר. מצגר לא עמד בהסכם ההלוואה והחל לפגר בפרעונה. הבנק העמיד את ההלוואה לפרעון מיידי. הבנק פנה למצגר ולנתבע בדרישה לפרוע את יתרת ההלוואה, אולם הם לא עשו כן. הבנק אינו מציין בכתב התביעה ובתצהיר, מתי חדל מצגר לשלם את תשלומי ההלוואה. רק בסוף סיכומיו מציין הבנק, כי מצגר חדל לשלם את תשלומי ההלוואה בחודש ינואר 2004.

ביום 16.11.2003 הגיש מצגר, בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בקשה ל"הסדר נושים" על פי סעיף 19א' לפקודת פשיטת הרגל ולמינוי נאמן למימוש נכסיו. ביום 27.11.2003 ניתן צו עיכוב הליכים נגד מצגר בתיק הפש"ר.

ביום 4.3.2004 הוגשה על ידי הבנק תביעת חוב נגד מצגר על סך 418,192 ₪. ביום 6.10.2005 הוגשה מטעם מצגר בקשה לאישור הסדר נושים, שהוצע על ידו וביום 5.7.2006 אושר ההסדר על ידי בית המשפט המחוזי.

עובדות נוספות העולות מבקשת הרשות להתגונן: ההלוואה נלקחה לצורך רכישת או השבחת נכסים במסגרת שיתוף פעולה בעסקי הנדל"ן בין הנתבע לבין מצגר (להלן - הנכסים).

על פי טענת הנתבע, במהלך השנים, עם מכירת חלקים מהנכסים הוחזרו ההלוואות, שנלקחו בגינם, לבנק הפועלים ויתרת הנכסים ששועבדו נמכרה על ידי הבנק בכינוס נכסים, כאשר התמורה, כך לטענת הנתבע, צריכה הייתה לכסות את יתרת החוב שנותרה, ככל שנותרה.

לטענת הנתבע, הבנק זקף תשלומים אשר נעשו לצורך פירעון ההלוואה נשוא התביעה לזכות הלוואות אחרות אותן נטל מצגר ובהן לא היו בטחונות מספקים. לטענת הנתבע, מעולם לא הובהר לו, כי הוא ערב יחיד להלוואה. לטענתו, ידע שגם הנכסים שועבדו להבטחת אותה הלוואה.

עוד טוען הנתבע, כי הבנק מעולם לא פנה אליו ולא הודיע לו, שמצגר אינו פורע חובותיו.

בנוסף טוען הנתבע כי התביעה הוגשה בשיהוי רב ונגרם לו נזק ראייתי כבד המצדיק דחיית התביעה.

על פי תצהיר הנתבע, עיסוקו בנדל"ן ואילו מצגר היה רו"ח אשר נכנס כשותף למספר פרויקטים אותם ניהל. בין הפרויקטים היה פרויקט ברח' עברי, בו נרכש מגרש עליו נבנו דירות אשר נמכרו ופרויקט נוסף ברחוב אביטל. לטענת הנתבע, ההלוואה נשוא התובענה נלקחה על ידי מצגר לצורכי הבנייה ומצגר אף משכן לצורך כך את חלקו בנכסים.

דיון

לאחר שעיינתי שוב ושוב בכתבי הטענות של הצדדים ובראיותיהם, שוכנעתי, כי לא ניתן לקבל את התובענה, מהטעם שלא הוכחה כדבעי.

יצוין, כי על פי גרסתו של הנתבע, מעולם לא ערב למצגר להלוואה פרטית וערבותו הייתה להלוואות שנלקחו לצורך פרויקטים בתחום הנדל"ן אותם יזמו הנתבע ומצגר במשותף, בלבד.

החשבון ממנו ניטלה ההלוואה נשוא התובענה שימש למימונם של הפרויקטים. הזכויות בפרויקטים מושכנו לטובת הבנק.

בחודש יולי או אוגוסט 1996 נמכרה דירה שבבעלות הנתבע באחד הפרויקטים והתמורה הועברה לבנק. כמו כן נמכרה דירה נוספת על ידי הבנק במסגרת כינוס נכסים. לטענת הנתבע, גם התמורה עבור שתי הדירות הנוספות אשר נמכרו הועברה לבנק.

על אף אסופת המסמכים שהבנק הגיש, שוכנעתי, כי הבנק לא הציג תמונה מלאה של חובות מצגר כלפיו והתשלומים שהתקבלו בידיו לכיסוי חובות אלו. בנוסף, שוכנעתי בנכונות גרסת הנתבע לפיה המשכנתאות אשר רבצו על הדירות בפרויקט עברי נועדו להבטיח את החובות הנובעים מהפרויקט עצמו. מחומר הראיות אשר בתיק עולה, כי ההלוואה נשוא התובענה ניתנה כחלק משיתוף הפעולה העסקי בין הנתבע לבין מצגר. לצורך מימושם של הפרויקטים המשותפים נלקחו על ידי מצגר 3 הלוואות לכולן ערב הנתבע. שתיים מההלוואות נפרעו ואחת לא, היא ההלוואה נשוא התובענה.

אין מחלוקת, כי כל הדירות בפרויקט עברי מושכנו לטובת הבנק. על פי טענת הנתבע, משכון הדירות נועד על מנת להבטיח את ההלוואות אשר נלקחו לצורך בניית הפרויקטים. לטענת הבנק, בהתאם לשטר המשכנתה, השטר הבטיח את כלל התחייבויותיו של מצגר לתובע ללא הגבלה בסכום ולא הוגבל להלוואה ספציפית ועל כן לא הייתה חובה לפרוע את יתרת ההלוואה נשוא הערבות בכספים שהתקבלו ממכר הדירה. לטענת התובע, בהתאם לתנאי שטר המשכנתה, היה רשאי, על פי שיקול דעתו, לזקוף כל סכום שקיבל לזכות כל חשבון של מצגר, כעולה מהתנאים המיוחדים של שטר המשכנתה בפרק הדן במהות השטר.

אין בידי לקבל טענה זו. על פי עדותו של מר שמעון ברוך שהיה בעת הרלוונטית מנהל מחלקה עסקית בבנק בעת הרלוונטית ומולו התנהלו הנתבע ומצגר, המימון ניתן לפי פרויקט (עמ' 29 לפרוטוקול). עוד העיד מר שמעון ברוך, כי לו הוא היה מקבל לידיו את הכספים ממכירת הפרוייקטים, היה פורע את ההלוואות שניתן בגין הפרויקט:

"ש. ואז באים שני אנשים ואומרים שהם מוכרים הכל ומוכרים הכל?